<h1>סמ"ג לאוין סימן נ"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שלא להשחית פיאות הזקן [ככומרי ע"ז] שנאמר (ויקרא י"ט כ"ז) [ו]לא תשחית [את] פאת זקנך, ותניא בתורת כהנים (קדושים פרק ו' ה"ד) ומביאה בקידושין פרק קמא (ל"ה ב') איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער יכול ליקטו במלקט ורהיטני יהא חייב בהשחתה זו תלמוד לומר בכהנים (ויקרא כ"א ה') ופאת זקנם לא יגלחו [ואין זה גילוח] והתם (קדושין ל"ה א') ילפינן גזירה שוה פאת פאת ישראל מכהנים ליתן האמור של זה בזה אבל בתער מצינו גילוח דכתיב (ישעי' ז' כ') יגלח [ה'] בתער השכירה. ושנינו בפרק אלו הן הלוקין (מכות כ' א') חייב אדם על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה, מחוי רב ששת (שם כ"א א') בין פירקי הזקן, ותניא בתורת כהנים (שם ה"ה) פאת זקנך סוף הזקן שבולת הזקן פירוש שיוצא השיער באותה בליטה כעין שבולת (ע"פ יראים סי' שכ"ה), והם לחי העליון ולחי התחתון מימין ולחי העליון והתחתון משמאל (רמב"ם ע"ז פי"ב הל' ז') וסוף הזקן הוא שנטירו בלע"ז מנטון, ורבינו חננאל (הובא ברא"ש מכות פ"ג סי' ב' ע"ש) אינו מונה לחי התחתון אלא שתי פאות השפה.
